מכללת אילת
הורים באילת

כבוד השופט - על הורים ילדים ושיפוטיות

מאת: אבנר נחשון: מנחה קבוצות הורים , בוגר מכון אדלר ובוגר הסמכות ההורית החדשה, בית חולים שניידר.


 

כמנחה קבוצות הורים, פעמים רבות אני נדרש ע"י ההורים להיכנס לכיסא השופט.
" תגיד אתה , מי צודק..." בשלב זה אני שומע גרסאות, עדויות ודוגמאות. לעיתים הוויכוח כה סוער עד שההורים שוכחים שאניskd185494sdc נמצא.
כמנחה, אני מסרב להיכנס לתפקיד השופט. פשוט כי לא למדתי את זה וזה לא תפקידי. התפקיד שלי בתהליך הוא לתת כלים ולאפשר להורים למצוא את הדרך לקבלת האחר ושיתף פעולה. שימו לב, קבלה היא לא בהכרח הסכמה. קבלה היא ההבנה שלעיתים אפשר לראות דברים בצורות שונות ושאי דרך אחת בלבד.
כהורים אנו נדרשים לא פעם לשבת על כס השופט.
שני אחים רבים " זה שלי, עכשיו תורי,... אמא תגידי לו"
בשלב זה אנו לובשים את גלימת השופט לה נדרשנו ע"י ילדנו.
אנו מאזינים לניצים, נותנים זכות דיבור או שוללים אותה. שואלים שאלות וממתינים לתשובות ובסוף, לאחר חשיבה אנו פוסקים.
דוגמה?
צעקות בחצר ואנו נזעקים לשם.
אח: עכשיו תורי בכדור
אחות: לא נכון עכשיו תורי
אח: אבל את היית קודם
אחות: אבל אתה הייתה בבוקר ואני לא קלעתי לסל
אח: הבוקר זה לא עכשיו וזה שאת לא קולעת זו לא בעיה שלי
הורה: עכשיו האח כי את, האחות היית קודם ומעכשיו כל אחד 5 דקות בכדור ומעביר לשני.
באתם, שפטתם, פסקתם הלכתם. אם לא ימלאו את פסיקתכם קרוב לוודאי שתהיו גם המוציא לפועל וגם השוטר.
אבל האם זה היה משפט צדק? האם כולם מרוצים? אולי יש דברים שאתם לא יודעים.
באותה המידה, כשאתם , ההורים מתווכחים בינכם, האם כשאתם שואלים מישהו מי צודק והוא מצדיק צד אחד, האם אתם מסכימים? האם אתם לא חווים תסכול שלא מבינים אתכם (כשאתם הצד של מסכימים אתו).
חז"ל אמרו " פיקח יודע לצאת מבעיה שחכם לא היה נכנס אליה מלכתחילה".
כאשר אנו מגיעים לסיטואציות של חילוקי דעות בין ילדים (וגם על מבוגרים זה עובד) הדבר החשוב לזכור הוא שאין אמת אחת. כל אחד מהצדדים חווה את חוויית "הקיפוח ועוולה" בצורה אמתית ואוטנטית לחלוטין. בשלב סוער זה של הוויכוח, כל ניסיון לומר אחרת ייכשל.
ולכן, שיטת האו"ם היא השיטה מומלצת או בלשון חכמים זכרו את ההמלצה: " מי שמך?"
שיטת האו"ם אומרת את הדבר הבא. יש חוקים וכללים בבית. כל זמן שהם אינם נחצים אני לא מתערב. זה בינכם.
של במקרה שהבאתי, כל זמן שאין אלימות פיזית או מילולית כלפי אנשים או רכוש הרי שאני איני מתערב. אני מעודד את הילדים ואומר להם שאני מאמין שהם יכולים למצוא פתרון.
במקרה ואחד מחוקי הבית נחצה אז אני פועל. במקרה כזה אני מתייחס לחציית הגבול ולא לנושא הוויכוח. נניח כי אחד הניצים היכה את אחיו. במקרה זה אני לוקח אותו ומודיע לו בסמכותיות: אצלנו בבית לא מכים.!
אני לא נכנס לנושא הכדור ולא עונה על שום שאלה בנושא זה. פשוט לא מסכים לחציית גבול.
אגב מקרה אחר בו אתערב פועל בשיטה "האגואיסטית". פשוט אני מתערב כשהריב מפריע לי.
אני נח על הספה והשניים צורחים בסלון. גם במקרה זה אני לא מתערב לגופו של וויכוח אל לגופה של הפרעה: אתם רוצים להתווכח, זה בסדר. תעשו את זה בחדר שלכם, כאן אני נח.

כהורים אנו עובדים מאוד קשה ולעיתים קרובות אני שואל את עצמי אם לא יותר מידי קשה.
למה אנחנו נכנסים למקומות שלא צריכים אותנו.
למה ללבוש את גלימת השופט כאשר זה רק מסבך את העניינים.
ראשית מחקרים מראים בצורה ברורה שמריבות בין אחרים מסתיימות במהירות רבה יותר כאשר אין התערבות הורית.
שנית, ילדים חייבים ללמוד לריב. ריב זו מיומנות שצריך לדעת איך עושים אות. איך למכים מתחת לחגורה, איך רבים בתוך גבולות ומסגרות ועוד. התערבות ההורים מפריעה לתהליך למידה זה.
שלישית, בכל פעם שאנחנו מתערבים יש מישהו שאנחנו קיפחנו ולצדק אין שום קשר לזה.
הורים יקרים, בואו ונבין שהסיבה העיקרית שלנו להתערב היא הצורך בשליטה ועל כך ברצוני לומר מילה אחת:

שחררו.

71043841 

 

מעוניין בדיוור

השאירו את פרטיכם כאן ונצגינו ישובו אליכם בהקדם

Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים