מכללת אילת
הורים ללא תחרות

הורים ללא תחרות

מאת: אבנר נחשון, מנחה קבוצות הורים באילת, בגישת הסמכות ההורית החדשה ובגישת אדלר.

"... מי יגמור ראשון מהצלחת...?" , ".. מי ייכנס ראשון למקלחת..?", " מי ראשון במיטה...?"

להורים רבים הפטנט של תמריצים דרך תחרות היא דרך חיים ושיטה להתנהלות מעודדת בבית.

זה זמין, פשוט, ונוח.rbkm_26

הילדים, מתחרים, מתאמצים והמטלות נגמרות מהר יותר.

נשאלת השאלה איך זה משפיע על הילדים שלנו לטווח הרחוק והאם הדרך הזו טובה.

שאלות נוספות הן , איך מגיעים לתוצאות כשלילד אין במי להתחרות ומה קורה כשאחד הילדים (ותמיד יש כזה) מפסיד בתחרות.

אם אני מאתגר שני אחים ב " מי ייכנס ראשון לאמבטיה" הרי שרק אחד ראשון ואילו השני הפסיד, הוא מתוסכל.

בכלל, האם נכון להכניס לילדים שלנו לראש שבחיים הכל תחרות והדרך היחידה להצליח ולהשיג מטרות היא בדרך התחרות.

ובכן, עמדתי הברורה היא שממש לא!

ילד שמתרגל לחיות את חייו דרך תחרותיות משקיע את מיטב זמנו בלבדוק מה עושים אחרים במקום להתאמץ ביכולת השיפור שלו. לעיתים ילד יכול "לנצח" ועדין לא למצות את מלוא היכולת שלו.

בעיה ראשונה בסיפור הוא שהילד מתרגל ש "מניעים אותו לפעולה" במקום ללמוד להניע את עצמו (פנימי Drive ). כלומר, הילד לא יודע לפתח מוטיבציה מתוך עצמו ולכן ינוע ויתקדם בחיים באופן יחסי לחברה בה הוא נמצא.

בעיה נוספת היא שהילד חי בהתניה קשה וצרה שאומרת "רק כשאני מנצח אני מוצלח" כלומר, בכל פעם שהוא לא יהיה במקום הראשון (כי זה היחיד שמנצח) אני לא מוצלח ולכן הילד יחווה המון תסכולים במהלך חייו.

היזכרו במסיבת פורים. 40 ילד באים, כולם עבדו קשה מאוד על התחפושות אבל תחרות זו תחרות ויש מקום ראשון אחד שאותו קיבל הילד שהוכתר כבעל התחפושת היפה ביותר. אז יש לנו ילד אחד שמח ו39 מתוסכלים.

עולם תחרותי הוא עולם קשה. הוא עולם מתיש ועולם שלא נעים לחיות בו.

אני בטוח שיש כאלה שקוראים שורות אלו ומצקצקים בלשונותיהם ואומרים: " מה לעשות זה העולם".

חברים זה לא העולם. יש עולם כזה ויש עולם אחר. יש עולם תחרותי שאני יכול לבחור מתי ואיך להשתתף בתחרות ויש מקומות רבים שבהם אני אבחר לא להשתתף.

אני מציע אפשרות שונה.

במקום תחרותיות, בוא נדבר על הישגיות.

מה ההבדל? מאוד פשוט ומאוד חשוב.

בעולם הישגי אני שואל את עצמי או את הילד איך ההתנהלות שלו כעת ביחס להתנהלות קודם.

הוא לא בתחרות עם אחרית אלא שואף להתקדם כל הזמן ביחס לעצמו.

כך למשל כאשר הילד בונה מגדל קוביות אני לא ודד אותו ביחס למגדל שבנו חבריו אלא שואל את עצמי מה היה גודל המגדל שהוא בנה אתמול.

אני לא שואל איזה מילדי מוצלח יותר, אני לא משווה בניהם , אני מבין שלכל אחד מהם מיוחדות משלה או משלו ונותן לו  או לה להתקדם בנושא בו היא או הוא טובים.

בסיום שנת לימודים אני לא נותן תעודת הצטיינות לתלמיד הכי שקדן. גכל ילד מקבל תעודת הישגים שמראה במה הוא התקדם. האחד, בלימודים, השני ביחס לחבריו, השלישי במעורבות חברתית וכן הלאה.

בעולם הישגי הילד לומד להניע את עצמו ולא זקוק להנעה חיצונית. הוא לומד לשאוף, להתאמץ ולמתוח את היכולות שלו בהתאם למי שהוא ולא בהתאם לאחרים או בהתאם למה שאחרים מצפים.

עולם הישגי הוא עולם עם הרבה יותר הצלות והרבה פחות תסכולים. זה הוא עולם עם יותר יצירתיות, רב גוניות ויכולת ביטוי אישי של הילד.

זהו עולם שלכל אחד יש בו מקום.

  • הערה, כאשר מישהו בוחר להיכנס לעולם הספורט למשל, זהו עולם תחרותי ולכן בחלק זה של חייו בלבד אכן הוא יימדד ביחס להצלחותיהם של אחרים. חשוב לציין זאת כי יש תחומים בחיים שאנו בוחרים במודע להיכנס אליהם אבל אלו לא כל החיים אלא בד"כ, תחביבים או שבירת שגרה.

 

מעוניין בדיוור

השאירו את פרטיכם כאן ונצגינו ישובו אליכם בהקדם

Simply-Smart | בניית אתרים | קידום אתרים